על דיני מכרזים בתאגידים מקומיים / חברות עירוניות בראי עת"מ 2365-12-16
להורדת הקובץ בפורמט PDF לחץ כאן
עו"ד דוד רן־יה – הופץ במסגרת "על מכרזים"
אחת הסוגיות המוכרות בתחום דיני המכרזים במדינת ישראל היא הלקונה החקיקתית בכל הנוגע לדיני המכרזים החלים על "תאגידים עירוניים" – למעשה, לא קיימת כיום חקיקה ראשית בכל הנוגע לדיני המכרזים של גופים אלו.
בהיעדר חקיקה ראשית עולות לעיתים תדירות שאלות מעולם המעשה, העוסקות באופן שבו על חברה עירונית לנהוג בסוגיות שונות "מעולם המכרזים" המגיעות לפתחה, כאשר לעיתים, אמירות בדבר "דיני מכרזים מרוככים" או "גמישים" (אמירות שלדידנו אינן נכונות מיסודן) ביחס לאלו, נשמעות לעיתים הן מצד משתתפים במכרזים אלו והן מצד עורכי המכרזים עצמם.
בעלון זה נבהיר מהם דיני המכרזים החלים על תאגידים מקומיים בראי ה"פ 2365-12-16 פסגות פ.ס. חברה לבניה בע"מ נ' אתרים בחוף תל אביב חברה לפיתוח אתרי תיירות בתל אביב יפו בע"מ (פורסם בנבו 20.12.16), שם קבע בית המשפט כי מלבד החלת דיני המכרזים החלים על הרשות המקומית על התאגיד העירוני מכוח "נוהל אסדרת חברה עירונית" שפרסם משרד הפנים, הרי שעל תאגיד עירוני חלים גם דיני המכרזים הציבוריים (ללא "ריכוך", "גמישות" או "הקלה"), כדי לשמור על עקרונות היסוד של דיני המכרזים קרי, שוויון ההזדמנויות והיעילות הכלכלית.
רקע כללי קצר אודות הלקונה החקיקתית:
במסגרת תיקון מס' 14 לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992 (להלן: "התיקון"), נוספו התאגידים המקומיים לרשימת הגופים המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב – 1992.
לכאורה בהינתן התיקון, לא הייתה צריכה לקום "דילמה חקיקתית" ביחס לדיני המכרזים החלים על תאגידים מקומיים. אלא שהתיקון קבע כי תחילתו תהא 30 יום מיום כניסתן לתוקף של תקנות שיותקנו ביחס לתאגידים מקומיים על ידי שר הפנים. התיקון אושר בשנת 2002 ועד למועד כתיבת שורות אלו (בחלוף כ-15 שנים) טרם נכנס לתוקף באופן רשמי, שכן טרם הותקנו תקנות על ידי שר הפנים בעניין. המשמעות המעשית של אי התקנת התקנות, היא שהתאגידים העירוניים, בכל הנוגע לדיני המכרזים, אינם חוסים תחת מטריה חקיקתית כלשהי.
מעבר לקושי שבהתנהלות ללא מסגרת חקיקתית שהינה מורכבת ומהולה בניסיונות התאמה תמידיים של דיני המכרזים החלים על רשויות מקומיות לתאגידים עירוניים, הרי שאי התקנת התקנות מעורר מורכבות מערכתית הכרוכה בתחום הסמכות העניינית: הסמכות העניינית לדון במכרזיהם של רשויות מקומיות, נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. אולם, מכרזים של תאגידים מקומיים, שהדין החל עליהם זהה, אינם מצויים כיום בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים ותובענות בנוגע אליהם מוגשות לערכאה אזרחית – לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי – בהתאם ליישום "סכום התביעה" או "שווי הנושא", או בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי – במקרים בהם מבוקש סעד של ביטול מכרז או ביטול זכיה.
בשנת 2011 פרסם משרד הפנים "נוהל אסדרת חברות עירוניות" (להלן: "נוהל האסדרה"), הקובע נהלים מסודרים הנוגעים לעבודת התאגיד העירוני ולחובות המשפטיות החלות עליו. בנוהל האסדרה נקבע כי עד להתקנת התקנות החלות על תאגידים עירוניים, "חלים על התאגיד דיני המכרזים החלים על הרשויות המקומיות בשינויים המחויבים".
ה"פ 2365-12-16 פסגות פ.ס. חברה לבניה בע"מ נ' אתרים
בחוף תל אביב חברה לפיתוח אתרי תיירות בתל אביב יפו בע"מ:
במקרה דנן פסלה ועדת המכרזים של אתרים בחוף תל אביב חברה לפיתוח אתרי תיירות בתל אביב יפו בע"מ (להלן: "החברה העירונית"), הצעה במכרז שנמצא בה פגם בערבות הבנקאית. אחת מטענות העותרת היתה כי ההלכות של דיני המכרזים הציבוריים אינן חלות על החברה העירונית, שכן חוק חובת המכרזים אינו חל עליה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את טענות העותרת בעניין זה וקבע כי אכן קיימת לקונה חקיקתית בכל הנוגע להחלת חוק חובת המכרזים והתקנת תקנות לחברות עירוניות על ידי שר הפנים, יחד עם זאת, "נוהל אסדרת חברה עירונית" שפרסם משרד הפנים קובע כי עד התקנת התקנות "יחולו על התאגיד דיני המכרזים החלים על רשויות מקומיות". מכאן קובע בית המשפט כי החברה העירונית מחויבת:
"על פי הוראות השלטון המרכזי, בניהול מכרז כמו כל רשות מקומית והיא כפופה לדינים החלים על השלטון המקומי".
ביחס לדינים שעל חברה עירונית לפעול על פיהם קבע בית המשפט, ובצדק, כי הדינים הם דיני המכרזים הציבוריים כפי שנקבעו בדינים החלים על רשויות מקומיות ובפסיקה. בית המשפט קבע כי חברה עירונית משמשת מטבעה "כנאמן הציבור" ו"מכאן נובעים העקרונות המנחים בדיני המכרזים הציבוריים ובראשם עקרון השוויון, אשר נקבעו ללא קשר לחיקוקים בענייני מכרזים".
בית המשפט קבע כי גם לולא נוהל האסדרה, היו חלים על התאגיד המקומי דיני המכרזים הציבוריים:
"החברה העירונית, נוכח מאפייניה ופעילותה, היא גוף דו מהותי עליו מוחלת דואליות נורמטיבית. יחולו עליה הן כללי המשפט הפרטי והן כללי המשפט המנהלי. מכאן, שגם לולא היו הנחיות מפורשות של השלטון המרכזי כיצד על חברה עירונית לנהוג במסגרת התקשרויותיה, היה על אתרים לפעול בהתאם לכללי המשפט המנהלי החלים על רשות ציבורית, לאמור, דיני המכרזים הציבוריים".
לעניין "הגמישות" או ל"ריכוך"/"הקלה" של דיני המכרזים בתאגידים עירוניים, נקבע:
"האם יש מקום לקבוע דיני מכרזים "מקלים", "גמישים" או "מרוככים", בבחינת ענף אחר של דיני המכרזים הציבוריים, כאשר מדובר בגוף שאינו כפוף באופן פורמלי לחוק חובת המכרזים? איני סבורה שיש לכך מקום או הצדקה כלשהם, והדבר אף עשוי לפגוע בעקרונות יסוד של דיני המכרזים. הרציונלים העומדים בבסיס הכפפת תאגידים עירוניים לדיני המכרזים הציבוריים הם אותם הרציונלים. העקרונות אשר צריכים לחול הם אותם העקרונות, ובראשם עקרונות השוויון והתחרות ההוגנת".