על מעמדו של "אישור בדבר קיום ביטוחים" בהליך המכרזי
להורדת הקובץ בפורמט PDF לחץ כאן
עו"ד דוד רן־יה – הופץ במסגרת "על מכרזים" גיליון 46 (17.12.2018)
"אישור בדבר עריכת ביטוחים" או "אישור בדבר קיום ביטוחים" הוא מסמך חוזי, המצורף בדרך כלל למסמכי המכרז כחלק מתנאי ההסכם שבין הרשות לזוכה במכרז.
מטרת האישור, היא לוודא כי לנותן שירותים/ספק/קבלן המתקשר עם העירייה בהסכם, יהא כיסוי ביטוחי מתאים למקרה ביטוח. ככלל, האישור נדרש כחלק מהתנהלות הרשות המנהלית בסבירות – לוודא כי נזקים שייגרמו (במעשה או מחדל) על ידי מי שיתקשר איתה בהסכם, יהיו בעלי כיסוי ביטוחי מתאים, והדבר לעיתים קרובות גם נובע מחובתה של הרשות כלפי מבטחיה – כחלק מדרישות הכיסוי הביטוחי הכללי של הרשות.
בדרך כלל, משתתפים במכרז נדרשים לחתום בעצמם על נוסח האישור (כחלק מהתחייבותם להחתים את חברת הביטוח אם יוכרזו כזוכים במכרז) ורק לאחר זכייה במכרז וכתנאי לתחילת ביצוע ההתחייבויות על פי ההסכם, מתבקש הזוכה בלבד לשלוח לרשות את האישור חתום על ידי חברות הביטוח.
עורכי מכרזים נתקלים באופן תדיר בהצעות במכרז אליהם מצורפים (שלא לצורך) אישורים חתומים על ידי חברת הביטוח, לרבות אישורים עם הערות או מחיקות בהתאמה לפוליסה הקיימת של המשתתף במכרז.
לאחרונה נדרש בית המשפט העליון במסגרת עע"מ 10073/17 מטיילי ירון בר בע"מ נ' מועצה אזורית יואב (פורסם בנבו -5.12.18), לשאלת נפקות צירוף אישור בדבר עריכת ביטוחים כבר בשלב המכרז, חתום על ידי חברת הביטוח (ללא דרישה במכרז) ובו הערות ומחיקות שונות של חברת הביטוח מטעם המשתתף.
לכאורה, היה ניתן לומר כי האישור הוא חלק מתנאי ההתקשרות שפורסמו יחד עם המכרז, וכפועל יוצא הוא חלק מתנאי המכרז והתניה עליו שווה במשקלה להתניה על תנאי ההתקשרות עצמם – על כלל המשמעויות המשפטיות שבכך.
אלא שבכל הנוגע לטענה זו קבע בית המשפט במקרה שם כי: "אין ממש בטענה זו". מדוע?.
"אישור בדבר עריכת ביטוחים" – תנאי חוזי לא מכרזי
בית המשפט העליון חזר על ההלכה שאכן הגשת הצעה הסוטה מכללי המכרז או הצעה עם הסתייגויות או הצעה מותנית וכיו' – עלולים הם להביא לפסילת ההצעה במכרז. במקרה דנן, טענה החברה הזוכה במכרז כי האישור מטעם חברת הביטוח צורף בטעות להצעה ולא מהווה חלק ממנה.
בית המשפט קבע כי הזוכה במכרז חתם על נוסח אישור בדבר עריכת ביטוחים בנוסח שדרשה העירייה במכרז ומכאן, שמבחינה חוזית העירייה יכולה לעמוד ולדרוש ממנו להמציא אישור קיום ביטוחים תקין בהתאם לדרישות המכרז.
לדידו של בית המשפט העליון, את האישור של חברת הביטוח ניתן לראות כבקשה של הזוכה במכרז לאשר לו שינויים מינוריים והרשות יכולה לבחור לאשר או שלא לאשר את השינויים האמורים – הכל לפי שיקול דעתה.
מכאן לדידו של בית המשפט העליון:
"אישור כלל (חברת הביטוח – הערת העורך) הוא מסמך שאין לו כל רלוונטיות בשלב המכרז, וכל כולו נוגע לביצוע ההתקשרות, ככל שיתברר כי מסיעי שקמים זכתה במכרז. ממילא אין ליחס כל נפקות למסמך זה בעת בחינת השאלה האם זכייתה של מסיעי השקמים במכרז הייתה כדין." (ההדגשות אינן במקור).
בית המשפט העליון קבע כי גם לו היה רואה במסמך זה חלק מתנאי המכרז, עדיין בנסיבות העניין היה רואה בפגם זה כפגם טכני ולא פגם מהותי שכן הוא אינו פוגע בעקרון השוויון בין המשתתפים במכרז וכאשר המועצה טענה כי התיקונים שבוצעו בו היו טכניים בעיקרם (דהיינו בית המשפט גם בחן את מהות התיקונים ולא רק את עצם העובדה שבוצע תיקון).
לטעמנו לגזור גזרה שווה מפסק הדין למקרים אחרים דומים צריכה להיעשות בזהירות המתבקשת – אכן אישור בדבר קיום הביטוחים ברוב המקרים רלוונטי לשלב החוזה, ואינו חלק מהליך הבחירה במכרז – במקרים רבים הרשות אכן יכולה לעמוד על זכותה לקבל אישור בדיוק בנוסח הנדרש. בכל מקרה יש לבחון את הוראות המכרז הרלוונטי באופן פרטני (כך אף עשה בית המשפט העליון במקרה דנן).
מומלץ לעורכי מכרזים, להטמיע הערה בנספח אישור קיום הביטוחים ולפיו יועץ הביטוח של העירייה יוכל לאשר שינויים טכניים ומינוריים בדרישות הביטוח של העירייה, והעירייה יכולה לקבל או שלא לקבל את המלצתו. באופן זה ניתן יהא להימנע מפסילת הצעות טובות במכרזים שלא לצורך.
עוד מומלץ, להדגיש למציעים במכרז כי הם אינם נדרשים (ככל שהדבר עולה בקנה אחד עם מטרות המכרז) להגיש בשלב הגשת ההצעה את האישור הנ"ל חתום על ידי חברת הביטוח.
