מי הגוף אשר מוסמך להורות על עצירת/ביטול הליך הקצאת נכס עירוני שהחל אך לא הושלם?
דוד רן־יה, עו"ד
בסוגיה שבכותרת דן בית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת עת"מ 41594-04-16 המרכז עולמי למורשת יהודי צפון אפריקה ירושלים נ' עיריית ירושלים ואח' (פורסם בנבו 30.9.16).
במקרה דנן עיריית ירושלים החלה בהליך להקצאת נכס בשנת 2012. המצב המשפטי והעובדתי במועד זה היה כזה – שבעלת המבנה, מדינת ישראל, הציעה לעירייה לרכוש את הנכס תמורת סך של 5,000,000 ₪ (סכום נמוך בהתחשב במצבו התחזוקתי של המבנה). העירייה, אשר לא רצתה להוציא סכום זה מתקציבה, פרסמה "קול קורא" להגשת הצעות להקצאת המבנה תמורת תשלום התמורה שהמדינה ביקשה.
בהליך "הקול קורא" נותרה בסופו של דבר הצעה יחידה, היא ההצעה של העותרת בהליך דנן. בוועדת ההקצאות של העירייה (וועדה מקצועית), הוחלט שלא לאשר את הבקשה להקצאת הנכס משני טעמים: האחד, נעוץ בעובדה שהעותרת היתה קשורה בקשר מהותי, לגוף אשר הפר את התחייבויותיו כלפי העירייה והשני, הצורך לשימוש אחר בנכס אותו הציג בפני הוועדה ראש מנהל תרבות ופנאי.
החלטת וועדת ההקצאות של העירייה הובאה בפני הוועדה המייעצת של העירייה (וועדת משנה של מועצת הרשות אשר הקימה העירייה). הוועדה המייעצת החליטה, בעקבות פגישה שעתידה היתה להתקיים בין היועמ"ש לבין נציג העותרת, להסיר את הנושא מסדר היום. למעשה, ממועד מתן החלטה זו, לא הועלה העניין שוב לדיון בפני הוועדה המייעצת.
בין לבין השתנו הנסיבות, ומדינת ישראל החליטה לוותר על דרישת התשלום לנכס ולהחכיר אותו לעירייה בפטור ממכרז עם דמי חכירה סמליים, למטרת "מוקד עירוני לתרבות, תיירות, מדיה ואומנות".
בפברואר 2016 התכנסה וועדת ההקצאות (הוועדה המקצועית) והחליטה לבטל את הליך ההקצאה ולהותיר את הנכס בידי העירייה, בעיקר מטעמים של חלוף הזמן ושינוי הנסיבות, כמו גם העובדה שהעירייה מבקשת לעשות במבנה שימוש אחר בהתאם למטרות ההחכרה של המדינה.
לאחר שנודע לעותרת על ההחלטה, היא עתרה לבית המשפט. טענתה העיקרית היתה במישור הסמכות לבטל הליך הקצאת מקרקעין שהחל.
בית המשפט, בהתבסס על הוראות נוהל הקצאת מקרקעין ללא תמורה או בתמורה סמלית של משרד הפנים ועל פרשנות הנוהל העירוני וכן בהתחשב בעובדה שהנוהל העירוני אינו יכול לסתור את הוראות נוהל משרד הפנים – קבע כי הסמכות להפסקת הליך של הקצאה שלא הושלם, נתונה למועצת העיר ולא לוועדת ההקצאות שהנה גורם ממליץ בלבד.
